פסק-דין בתיק על"ח 45732-04-12

1. בפני ערעור לפי סעיף 43 לחוק שירות התעסוקה התשי"ט - 1959, על החלטת ועדת הערר שליד לשכת שירות התעסוקה בנתניה, אשר החליטה ביום 4.1.12, לדחות את עררו של המערער כנגד ההחלטה לרשום לו "סירוב" עקב סירובו לקבל עבודה אליה הופנה וכן עקב אי התייצבותו בלשכת שירות התעסוקה על מנת לקבל הפניה לעבודה.

2. העובדות שאינן שנויות במחלוקת -

         א.         המערער, בן 63, רשום אצל המשיב במחלקת הבטחת הכנסה החל משנת 1995 לסירוגין ומשנת 2003 ברצף.

         ב.         המשיב הפנה את המערער לעבודה כעובד ניקיון בשני מקומות שונים. ביום 6.11.11 הופנה המערער לעבודה בחברת דרור כנף שירותי כח אדם בע"מ, וביום 20.11.11 הופנה המערער לעבודה בחברת א.א מאור שירותי ניקיון ואחזקה בע"מ.

          ג.          ביום 23.1.12 דחה המשיב את תביעת התובע לחודשים 11/2011-12/2011 מן הטעם כי המערער סירב לקבלת עבודה בשרות התעסוקה.

         ד.         הערר שהגיש המערער לוועדת הערר על ההחלטה לרשום לו סירוב נדחה בנימוק, כי טענת המערער, לפיה נעדר מראיון העבודה עקב זימון לבירור במקום עבודתו  הקודם, לא הוכחה.

         ה.         מתשובת המעסיק עולה כי בשיחת הטלפון עמה הציג עצמו המערער כמי שאינו מסוגל ו/או אינו מעוניין לעבוד.

המערער זומן טלפונית להגיע ללשכת התעסוקה על מנת לקבל הפניה לעבודה והגיע רק בחלוף שבועיים, בכך הכשיל באופן ממשי את סיכוייו להתקבל לעבודה.

          ו.          בסיפא של החלטת הועדה נכתב כי שני הסירובים נרשמו בצדק, אולם לאור טענת המערער בדבר אי יכולתו לעבוד בניקיון עקב מצבו הרפואי, הופנה המערער לועדה רפואית.

          ז.          ביום 1.3.12 נבדק המערער על ידי ועדה רפואית אשר קבעה, כי המערער " מסוגל לעבוד בניקיון".

3. טענות המערער בתמצית -

   א.         הועדה שגתה עת קבעה כי ה"סירובים" נרשמו כדין. באשר לסירוב הראשון- נדרש המערער להתייצב לאלתר לעבודה, ללא פירוט בדבר תנאי העבודה, ובאשר לסירוב השני- הופנה המערער לעבודה אשר אינה מתאימה למצבו הרפואי.

   ב.         הועדה הרפואית שגתה בקבעה כי המערער מסוגל לעבוד בניקיון חרף כאבי הגב מהם סבל. מאחר והמערער לא קיבל את החלטת הועדה הרפואית מיד עם תום הדיון בעניינו, אלא רק לאחר פניית בא כוחו, לא היה באפשרותו לערור על החלטתה.

    ג.          לאחר מתן החלטת הועדה הרפואית, לא חזר התיק לדיון נוסף בועדת הערר ולא ניתנה כל החלטה המתייחסת לממצאי וועדה הרפואית, ומשכך, היוותה "חותמת גומי" לועדת הערר.

   ד.         אין בהחלטת שירות התעסוקה כדי לאיין את זכותו של המערער להבטחת הכנסה לחודשים 11/2011-12/2011.

4. טענות המשיב בתמצית -

   א.         כטענה מקדמית, טען המשיב כי דין הערעור להידחות מטעמי התיישנות. המערער הגיש את הערעור על החלטת ועדת הערר בחלוף ארבעה חודשים מיום מתן ההחלטה, ומשכך לאור סעיף 69 (ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב- 1991 (להלן: " התקנות"), חלה התיישנות.

   ב.         לגופו של עניין טען המשיב כי המערער סירב לקבל עבודה בשירות התעסוקה. בפעם הראשונה בה נדרש להתייצב לקבלת הפניה לעבודה, התעלם המערער מהפניה והגיע ללשכת שירות התעסוקה כעבור שבועיים. המערער לא יצר קשר עם המעסיק ולא החזיר את הפניה חתומה.

בפעם השנייה בה הופנה המערער לעבודה, התלונן המערער בפני המעסיקה כי הוא אינו יכול לעבוד עקב מגבלות רפואיות.